הסקת מסקנות היא היכולת להבין מטקסט דבר שלא נכתב בו במפורש, על ידי חיבור בין פרט שמופיע בטקסט לבין ידע שכבר יש לקורא על העולם. במשפט "ינאי נכנס לכיתה עם עיניים אדומות והניח את הראש על השולחן" לא כתוב שינאי עייף, אבל כל קורא מבין את זה.
זו גם המיומנות שמפילה הכי הרבה תלמידים בשאלות הבנת הנקרא, כולל במבחני תנופה, שהיו ידועים כמבחני מיצ״ב, בעברית, שנערכים בין השאר בכיתה ד. תלמיד יכול לקרוא כל מילה בטקסט בצורה מושלמת ועדיין לא לענות נכון על שאלה אחת של הסקה.
המאמר הזה נותן שלושה קטעים מוכנים להעתקה לשיעור, עם השאלות והתשובות, ואחריהם הסבר קצר איך מלמדים את זה בלי להקדיש לכך שיעור שלם.
למה דווקא בכיתות ה ו-ו זה נשבר
עד כיתה ד רוב הטקסטים בבית הספר אומרים את מה שהם מתכוונים. הרעיון המרכזי מופיע במשפט הראשון או האחרון, והשאלות מבקשות למצוא מידע שכתוב.
בכיתה ה זה משתנה בבת אחת. מופיעים טקסטים מידעיים עם עמדה סמויה, סיפורים שבהם דמות אומרת דבר אחד ומתכוונת לאחר, וטבלאות שצריך להסיק מהן ולא רק לקרוא בהן. תלמיד שהסתדר מצוין עד עכשיו יכול פתאום ליפול, וההורים והמורים מפרשים את זה בטעות כירידה בקריאה. זה לא. בסיס הקריאה שנבנה בשנים הראשונות של רכישת הקריאה תקין לגמרי, מה שחסר הוא שכבה אחרת.
אם התלמידים שלכם עוד לא סגורים על הרובד הבסיסי, שווה לחזור אחורה לאסטרטגיות הבנת הנקרא של כיתות ג ו-ד לפני שמתחילים בהסקה.
שלושה קטעים מוכנים לשיעור
שלושת הקטעים קצרים בכוונה. אפשר להקריא אותם בקול או להקרין על הלוח, וכל אחד מהם לוקח בין חמש לשמונה דקות כולל הדיון.
קטע ראשון: מה קרה כאן לפני שהגענו
נועה פתחה את דלת הבית ומיד הריחה משהו חרוך. במטבח עמדה אמא ופתחה את החלון לרווחה. על השיש הונחה תבנית עם משהו כהה, ולידה ספר מתכונים פתוח. "נזמין פיצה," אמרה אמא בלי להסתובב.
- מה קרה במטבח לפני שנועה נכנסה?
- איזה פרט בטקסט הכי עוזר לדעת את זה?
- איך אמא מרגישה, ומה מרמז על כך?
התשובה לשאלה הראשונה היא שאמא ניסתה לאפות משהו וזה נשרף. הפרטים שמובילים לשם הם הריח, החלון שנפתח, התבנית הכהה וספר המתכונים. השאלה השלישית היא החשובה: אמא מדברת בלי להסתובב, וזה רמז לתסכול או למבוכה. שימו לב שבטקסט לא מופיעה אף מילת רגש.
קטע שני: מתי אי אפשר להסיק
בשנים האחרונות התרחבה בישראל תופעת הגגות הירוקים, כלומר גגות שמכוסים בצמחייה. בבניינים שבהם הותקנו גגות כאלה נמדדו טמפרטורות נמוכות במעט מאשר בבניינים סמוכים. עלות ההתקנה גבוהה, ורוב הגגות הירוקים בארץ הותקנו על מבני ציבור ולא על בתים פרטיים.
- למה לדעתכם רוב הגגות הירוקים הותקנו דווקא על מבני ציבור?
- האם הכותב חושב שגגות ירוקים הם דבר טוב? איך אפשר לדעת?
השאלה הראשונה היא הסקה קלאסית: העלות גבוהה, ולרשות מקומית יש תקציב שאין למשפחה. השאלה השנייה היא החשובה יותר, והיא כמעט לא מופיעה בדפי עבודה. התשובה הנכונה היא שאי אפשר לדעת, כי הטקסט מציג גם יתרון וגם חיסרון ולא מביע עמדה. תלמידים כמעט תמיד ינסו לענות שהכותב בעד, ודווקא הרגע שבו הם מגלים שמותר לומר "אין מספיק מידע" הוא הרגע שבו הם לומדים משהו.
קטע שלישי: מה שנאמר ומה שמתכוונים
"תודה על המתנה," אמר איתי והניח את החבילה על השולחן בלי לפתוח אותה. "בטח השקעת." הוא הסתכל בטלפון. דניאל נשארה לעמוד ליד השולחן.
- מה איתי באמת מרגיש כלפי המתנה?
- שני פרטים בטקסט שהובילו אתכם לתשובה.
- למה דניאל נשארה לעמוד?
כאן המילים אומרות דבר אחד וההתנהגות אומרת אחר, וזה בדיוק הפער שתלמידים צריכים ללמוד לזהות. הם מזהים אותו בקלות בחיים ולא בטקסט, וכשמראים להם שזה אותו דבר משהו נופל לו למקום.
ארבעה סוגים של שאלות הסקה, ולמה כדאי לתת להם שם
חלק גדול מהבלבול של תלמידים מול שאלת הסקה נובע מכך שהם לא יודעים מה בדיוק מבקשים מהם. ברגע שנותנים לסוגי השאלות שמות, ומתרגלים לזהות את הסוג לפני שעונים, חצי מהקושי נעלם.
הסוג הראשון הוא רעיון מרכזי סמוי, כלומר כשהמסר של הטקסט לא נאמר באף משפט וצריך לחלץ אותו מכלל הפרטים. הסוג השני הוא מטרת הכותב: למה הוא בחר לכתוב את זה ככה, ומה רצה שנרגיש. הסוג השלישי הוא קשרים בין חלקי הטקסט, כלומר מה גרם למה ומה נובע ממה. הסוג הרביעי הוא פרשנות, ובו יכולות להיות כמה תשובות סבירות, ומה שנבדק הוא הנימוק ולא התשובה.
ההבחנה בין הסוג הרביעי לשלושת הראשונים היא זו שמשנה הכי הרבה. תלמידים מניחים שלכל שאלה יש תשובה אחת נכונה, ולכן בשאלת פרשנות הם מנסים לנחש מה המורה חושבת במקום לבסס עמדה משלהם. אמירה מפורשת שבשאלה הזאת מותרות כמה תשובות, ושמה שנבדק הוא הראיה, משחררת אותם.
בקטע השני למעלה, השאלה על הגגות הירוקים היא מסוג שני. השאלה על מבני הציבור היא מסוג שלישי. שווה להצביע על זה בכיתה.
איך מלמדים את זה בלי להקדיש לכך שיעור שלם
והעמדה כאן הפוכה ממה שנהוג להמליץ: אל תלמדו הסקת מסקנות כיחידת לימוד נפרדת. עשרים דקות מרוכזות פעם בשבוע עושות פחות משלוש דקות בכל טקסט שקוראים ממילא, בכל מקצוע, כולל במדעים ובהיסטוריה.
שלוש הדקות האלה בנויות משני דברים. הראשון הוא שאלה קבועה בסוף כל קטע: מה הכותב לא אמר לנו, ואפשר בכל זאת להבין. השני הוא תבנית תשובה קבועה שהתלמידים מתרגלים עד שהיא נדבקת: "אני יודע שזה כך, מכיוון שכתוב ש". החלק השני של המשפט הוא כל העניין, כי הוא מכריח עיגון בטקסט במקום ניחוש.
לצד זה, כדאי להדגים את התהליך בקול. קראו קטע ועצרו באמצע: "רגע, כתוב כאן שהוא לא הרים את הטלפון, וזה מזכיר לי שכשאני עסוק אני גם לא עונה, אז אני חושב ש". תלמידים לא רואים חשיבה של מבוגר, הם רואים רק את התשובה שלו. ההדגמה הזאת היא מה שהופך את המיומנות לנראית.
אחרי כמה הדגמות אפשר להעביר את התפקיד לזוגות, כשכל תלמיד חושב בקול והשני מקשיב ושואל מאיפה ידעת. אם אתם עובדים בזוגות בקביעות, שווה לראות איך מרכיבים אותם כך שהחזק לא יעשה את כל העבודה.
שתי טעויות שתלמידים עושים
הראשונה היא הסקת יתר, כלומר לקחת פרט קטן ולבנות עליו סיפור שלם. תלמיד קורא שדמות איחרה ומסיק שהיא ילדה מוזנחת שאף אחד לא דואג לה. הדרישה לצטט את המקום המדויק בטקסט פותרת את זה כמעט לגמרי, כי אין מה לצטט.
השנייה היא ההפוכה: תלמיד שמעתיק משפט מהטקסט במקום להסיק ממנו, כי זה מרגיש בטוח. השאלה שעוזרת כאן היא פשוטה. "נכון, וזה אומר מה?" לשאול אותה פעמיים ברצף כמעט תמיד מביא את התלמיד לרובד ההסקה בעצמו.
ועוד דבר על דפי עבודה: רוב הדפים שמסתובבים תחת הכותרת הסקת מסקנות אינם מלמדים הסקה אלא איתור, כי התשובה מופיעה בטקסט במילים אחרות במקצת. שווה לבדוק כל דף לפני שמחלקים אותו, ופשוט לשאול את עצמכם אם אפשר לענות בלי לדעת שום דבר על העולם.
איך יודעים שהבעיה היא הסקה ולא קריאה
הבדיקה לוקחת חמש דקות ואפשר לעשות אותה בשעה פרטנית או בהפסקה.
תנו לתלמיד קטע קצר, בקשו ממנו לקרוא בקול, ושאלו שאלת הסקה אחת. אם הוא מפענח את המילים בשטף אבל לא מצליח לחבר בין שני פרטים, הבעיה בהסקה. אם הוא מתקשה כבר בקריאה עצמה, כל תרגול הסקה יהיה מתסכל עבורו כי הוא לא הגיע לשם עדיין.
ויש מצב שלישי שקל לפספס: תלמיד שקורא בשטף, מבין את הפרטים, ופשוט לא מבין שמותר לו להוסיף משהו משלו. הוא חושב שהתשובה חייבת להיות כתובה. במקרה הזה לא צריך תרגול, צריך משפט אחד: מותר לך לדעת דברים שהטקסט לא כתב.