שיעורי בית הם אחת המסורות הוותיקות ביותר בחינוך, ואחת השנויות במחלוקת ביותר. ההורים מתלוננים, הילדים בוכים, והמורים תוהים האם זה שווה. הגיע הזמן לבחון את הנושא ברצינות.
מה המחקר אומר?
המחקר הוא לא חד-משמעי: סקירה של יותר משישים מחקרים, בהובלת חוקר החינוך האריס קופר מאוניברסיטת דיוק, מצאה שהקשר בין שיעורי בית להישגים חלש בהרבה ביסודי מאשר בכיתות ז׳ עד יב׳. כלומר: שיעורי הבית לבני 6 הם כנראה לא שווים את המחיר הרגשי.
הצד שבעד: מה שיעורי בית כן נותנים
בגיל מתאים, שיעורי בית מפתחים אחריות, ניהול זמן, הרגלי למידה, ועצמאות. הם גם מאפשרים תרגול של חומר שנלמד בכיתה. אלה לא ערכים פעוטים.
הצד נגד: מה שיעורי הבית עולים
לילדים בגיל יסודי שיש להם יותר שיעורי בית יש פחות זמן למשחק, לתחביבים, לשינה. וחוסר שינה בגיל הצמיחה הוא עלות גדולה מאוד. גם להורים בעלי השכלה נמוכה קשה יותר לסייע, ושיעורי הבית מגדילים פערים.
הצעה לדרך אמצע
שיעורי בית אפקטיביים: קצרים, ממוקדים, שמחזקים את השיעור ולא מלמדים חומר חדש. 10 דקות בכיתה ב׳, 20 בכיתה ד׳, 30-40 בכיתה ו׳, כלומר פחות ממה שמציע "כלל עשר הדקות" שקופר מזכיר.
עמדתי
שיעורי בית שנתנים "מינוס כי יש לתת" הם שיעורי בית שמזיקים. שיעורי בית שנתנים בכוונה, במינון נכון ועם פידבק, הם כלי חינוכי. ההבדל הוא לא "שיעורי בית: כן או לא", אלא "איזה שיעורי בית, לאיזה גיל, ולמה."