המבחן כפי שאנו מכירים אותו – 45 דקות, שתיקה, עיפרון ונייר – הוא המצאה של המאה ה-19. מאז, הידע על למידה קפץ קדימה, אבל שיטת הבחינה בעיקרה נותרת זהה. האם הגיע הזמן לשנות?
מה מבחן כן מודד
מבחן טוב מודד שליטה בידע ובמיומנויות ספציפיות בתנאי לחץ ובאופן עצמאי. עבור חלק מהמטרות הלימודיות – זה בדיוק מה שצריך למדוד. בגרות ברפואה, למשל – חשוב שהרופא יזכור את הנוסחה גם תחת לחץ.
מה מבחן לא מודד
מבחן לא מודד: יצירתיות, יכולת עבודה בצוות, חשיבה לאורך זמן, פתרון בעיות מורכבות, יכולת לאתר מידע ולנתח אותו. ואלה בדיוק הכישורים שמעסיקים מחפשים. אם מבחן הוא המדד היחיד – אנחנו בוחרים את אלו שטובים במבחנים, לא את אלו שיצליחו בחיים.
הערכה חלופית – לא רק כשגחון
פרויקטים, תיקיות עבודה, מצגות, הגנה בעל פה – אלה לא "מותרות" – הן הערכה של כישורים שונים. מדינות כמו פינלנד שמשלבות הערכה מגוונת – מצליחות יותר.
עמדתי
מבחנים צריכים להיות חלק מארגז הכלים – לא הארגז כולו. מורה שמעריך גם דרך פרויקט, גם דרך מבחן, גם דרך השתתפות – מודד את התלמיד השלם. זה לא קל, אבל זה הנכון.
