פתיחת שיעור מעניינת היא ההבדל בין כיתה שמקשיבה לבין כיתה שרודפים אחריה כל השיעור. חמש הדקות הראשונות קובעות את הטון של כל מה שבא אחריהן. במאמר הזה אספתי שיטות פתיחה שניסיתי בעצמי בכיתות יסודי ובחטיבת ביניים, כולל מה שעבד ומה שפחות.
למה דווקא חמש הדקות הראשונות
בכל שיעור יש חלון קצר שבו התלמידים עדיין לא החליטו מה הם עומדים לעשות בארבעים הדקות הבאות. החלון הזה נסגר מהר מאוד. אם בחמש הדקות הראשונות הכיתה מקבלת משהו קונקרטי לעשות, היא נכנסת לקצב עבודה כמעט לבד. אם היא מקבלת חמש דקות של המתנה, חלוקת דפים וחיפוש רשימת הנוכחות, קשה מאוד להחזיר אותה.
יש כאן גם עניין פרקטי לגמרי. חמש דקות שהולכות לאיבוד בכל שיעור, כפול חמישה שיעורים ביום, הן יותר משעתיים בשבוע. במונחים של שנת לימודים שלמה מדובר בעשרות שעות שנעלמות בלי שאף אחד שם לב.
מה קורה עוד לפני הצלצול
הפתיחה הטובה ביותר מתחילה כשהתלמידים עדיין במסדרון. אני משתדל להגיע לכיתה שתי דקות לפני הצלצול, לכתוב את המשימה הראשונה על הלוח ולעמוד ליד הדלת. זה נשמע קטן, אבל ההבדל עצום. תלמיד שנכנס ורואה מורה שמחכה לו ומשימה שכבר כתובה על הלוח מבין מיד שהשיעור התחיל.
דבר נוסף שלמדתי בדרך הקשה: לא להתחיל את השיעור בהערת משמעת. אם המשפט הראשון שלי בכיתה הוא בקשה לשבת בשקט, כבר הפסדתי את הפתיחה. עדיף לפתוח במשהו שמושך פנימה, והרעש נרגע מעצמו תוך פחות מדקה.
שש דרכים לפתוח שיעור שתופס את הכיתה
שאלה שאין לה תשובה אחת
שאלה טובה היא כזאת שכל תלמיד יכול לענות עליה, גם התלמיד שמתקשה. בשיעור מדעים על מצבי צבירה שאלתי פעם למה בקבוק מים ששכחנו במקפיא מתפוצץ. חצי מהכיתה ניחשה, החצי השני התווכח, וכעבור שתי דקות כולם רצו לדעת את התשובה. השאלה עצמה לא הייתה חלק מהחומר, היא רק פתחה אליו דלת.
כדאי להימנע משאלות שיש להן תשובה נכונה אחת בלבד. הן סוגרות את הדיון במקום לפתוח אותו.
חידה קצרה על הלוח
חידה מספרית או חידת היגיון עובדת מצוין בכיתות ד עד ט. הכלל שלי פשוט: החידה חייבת להיפתר בתוך שלוש דקות, אחרת היא בולעת את השיעור. אני כותב אותה על הלוח לפני הכניסה ומודיע שמי שפתר רושם את התשובה במחברת ולא צועק אותה לחלל הכיתה.
חפץ אחד על שולחן המורה
אבן, שעון ישן, פרי חתוך או מטבע. חפץ פיזי על השולחן מייצר סקרנות שאף מצגת לא מייצרת. בשיעור על מחזור המים הנחתי כוס עם קרח וחיכיתי בשקט. לקח שלוש דקות עד שמישהי שאלה מאיפה הגיעו הטיפות מבחוץ, וזאת הייתה בדיוק השאלה שרציתי.
סרטון באורך דקה
סרטון קצר עובד יפה, אבל רק אם הוא באמת קצר. סרטון של חמש דקות בפתיחה כבר איננו פתיחה, הוא גוף השיעור. חשוב לתת לתלמידים משימה לפני ההקרנה, למשל לספור כמה פעמים מופיע פרט מסוים. בלי משימה הצפייה הופכת פסיבית והקשב מתפוגג.
טיפ טכני שחסך לי הרבה עצבים: לפתוח את הסרטון ולוודא שהוא נטען עוד לפני הצלצול. דקה של מסך טעינה הורסת כל פתיחה.
משימת פתיחה קבועה במחברת
בכיתות שבהן הכניסה רועשת במיוחד, שגרה קבועה עדיפה על הפתעה. משימת פתיחה של שלוש שורות, שנמצאת תמיד באותה פינה בלוח, מייצרת הרגל. התלמידים נכנסים, מתיישבים וכותבים. אחרי שבועיים זה כבר לא דורש שום הנחיה מצידי.
אם הכיתה שלכם מתקשה להיכנס בשקט, כדאי לקרוא גם את המאמר על ניהול כיתה רועשת, שיש בו כלים משלימים לשגרות הכניסה.
חיבור מהיר לשיעור הקודם
שתי דקות של שחזור החומר הקודם שוות יותר מכל חזרה שנדחסת לסוף השיעור. אני מבקש מתלמיד אחד לסכם בשלושה משפטים, ומתלמיד אחר להוסיף דבר אחד שנשכח. זה מחזיר את החומר וגם מכניס את הכיתה למצב דיבור.
איך מתאימים את הפתיחה לשכבת הגיל
בכיתות ב עד ד עובד הכי טוב משהו חושי: חפץ, תמונה גדולה או תנועה קצרה. טווח הריכוז קצר, ולכן הפתיחה צריכה להיות מהירה ומוחשית.
בכיתות ה עד ו אפשר כבר לפתוח בשאלה שדורשת מחשבה, ובלבד שהיא נוגעת לעולם שלהם. שאלה על משחקי מחשב, על ספורט או על כסף תעבוד טוב יותר משאלה מופשטת.
בחטיבת ביניים הפתיחה חייבת להיראות רלוונטית. תלמיד בן שלוש עשרה שואל את עצמו למה זה מעניין אותו, ואם אין תשובה הוא מתנתק. פתיחה שמתחילה בסיטואציה מהחיים, למשל כמה באמת עולה טלפון שנקנה בתשלומים, קונה קשב שלא היה שם קודם.
רשימת ההכנה: מה צריך שיהיה מוכן מראש
- המשימה הראשונה כתובה על הלוח לפני שהתלמידים נכנסים
- כל הקבצים והסרטונים פתוחים וטעונים על המחשב
- דפי העבודה מסודרים בערימות לפי שולחנות, לא לפי תלמידים
- שאלת פתיחה אחת רשומה ביומן, גם אם לא תשתמשו בה
- תוכנית גיבוי לפתיחה במקרה שהמקרן או האינטרנט לא עובדים
הרשימה הזאת נראית טכנית, אבל היא זו שמאפשרת לפתיחה לעבוד. פתיחה מבריקה שנתקעת על מקרן שלא נדלק גרועה מפתיחה רגילה שעוברת חלק.
טעויות שחוזרות שוב ושוב
הטעות הנפוצה ביותר היא פתיחה ארוכה מדי. כשהפתיחה נמשכת שתים עשרה דקות היא כבר לא פתיחה, והשיעור עצמו נדחס. שמרו על חמש דקות, ואם צריך שימו טיימר.
טעות שנייה היא פתיחה שאין לה קשר לשיעור. סרטון מצחיק שאינו מתחבר לחומר מייצר אנרגיה שקשה אחר כך לתעל. הפתיחה צריכה להוביל למקום שאליו אתם הולכים.
טעות שלישית היא לוותר על הפתיחה בשיעורים האחרונים ביום. דווקא בשיעור השישי, כשכולם עייפים, הפתיחה חשובה יותר. אני נוהג לשמור לשיעורים האלה את הפתיחות התנועתיות יותר.
נושא הפתיחות קשור קשר הדוק לאווירה הכללית בכיתה. הרחבתי על כך במאמר על יצירת אווירה חיובית בכיתה, ובמאמר על פעילויות לשבוע הראשון עם כיתה חדשה.
שאלות נפוצות
כמה זמן צריכה פתיחת שיעור לקחת?
שלוש עד חמש דקות בשיעור בן ארבעים וחמש דקות. בשיעור כפול אפשר להרשות שבע דקות, אבל לא יותר. פתיחה ארוכה מזה גוזלת זמן מהחלק שבו הלמידה האמיתית מתרחשת.
מה עושים כשהכיתה נכנסת רועשת ולא מתיישבת?
לא מחכים לשקט מוחלט לפני שמתחילים. מתחילים בקול רגיל במשימה שכתובה על הלוח, ופונים אישית לשניים או שלושה תלמידים שקרובים אליכם. הכיתה מיישרת קו תוך דקה, כי היא מבינה שהשיעור כבר רץ בלעדיה.
האם צריך פתיחה שונה בכל שיעור?
לא. שגרה קבועה היא יתרון ולא חיסרון, במיוחד בכיתות צעירות ובכיתות שמתקשות בהתארגנות. מספיק לגוון פעם או פעמיים בשבוע כדי לשמור על עניין. מה שמשתנה הוא התוכן של הפתיחה, לא המבנה שלה.
איך יודעים אם הפתיחה עבדה?
הסימן הפשוט ביותר הוא כמה זמן לוקח לכיתה להיכנס למשימה השנייה. אם המעבר לחלק הבא של השיעור חלק ואין צורך להתחיל מחדש, הפתיחה עשתה את שלה. סימן נוסף הוא שאלות. פתיחה טובה מייצרת שאלות של תלמידים, לא רק תשובות.
מה עושים כשהפתיחה נכשלת לגמרי?
עוצרים אותה ועוברים הלאה בלי דרמה. לא כל רעיון עובד עם כל כיתה, וניסיון לחלץ פתיחה שנפלה שורף עוד חמש דקות. שווה לרשום ביומן מה לא עבד ולמה, כי אחרי כמה שבועות מצטברת תמונה ברורה של מה מתאים לכיתה הזאת.
לסיכום
פתיחת שיעור מעניינת אינה עניין של כישרון במה אלא של הכנה קטנה וקבועה. שאלה אחת, חפץ אחד או משימה של שלוש שורות מספיקים כדי לשנות את האופי של כל השיעור. הצעד הבא פשוט: בחרו שיטה אחת מהרשימה כאן ונסו אותה מחר בכיתה אחת בלבד. אחרי שבוע תדעו אם היא מתאימה לכם, ואז אפשר להרחיב לשאר הכיתות.