מבחן בחטיבת ביניים לא דומה למבחנים שהיו בכיתה ו. החומר ארוך יותר, המורים מצפים שתסביר ולא רק שתזכור, ואף אחד כבר לא מזכיר לך שבוע מראש שכדאי להתחיל. איך ללמוד למבחן בחטיבת ביניים היא בעיקר שאלה של סדר פעולות, לא של מספר השעות שישבת מול הספר.
למטה יש שבעה שלבים לפי הסדר. הסדר חשוב כאן לא פחות מהתוכן.
שלב 1: לברר בדיוק מה נכנס למבחן
לפני שאתה פותח מחברת, תדע על מה בדיוק נבחנים, ובהנחה שהמחברת עצמה מסודרת ואפשר ללמוד ממנה, נושא שנפרס בנפרד במדריך על איך כותבים סיכום לשיעור. בחטיבה המורה כמעט תמיד אומרת בשיעור אילו פרקים בספר נכנסים, מאיזה עמוד עד איזה עמוד, ואם המבחן בנוי משאלות פתוחות או משאלות רב ברירתיות. אם היית חולה באותו שיעור, תשאל חבר, ואם עדיין לא ברור, תשאל את המורה בהפסקה. אף מורה לא כועסת על תלמיד ששואל מה נכנס.
רשום את הרשימה במקום אחד: נושאים, עמודים בספר, ודפי עבודה שחולקו בכיתה. פתק אחד עדיף על שלוש הודעות בקבוצת הכיתה שתצטרך לחפש ביניהן ביום שלישי בלילה.
תבדוק את התאריך במשו"ב או במנבסנט, ולא רק בזיכרון.
יש כאן עוד דבר ששווה לדעת. לפי חוזר מנכ"ל אסור לקיים בחטיבת הביניים יותר ממבחן אחד ביום, ולא יותר משלושה מבחנים באותו שבוע. אם בכל זאת נקבעו לך ארבעה, זו סיבה עניינית לגשת למחנכת ולא תלונה סתם, וברוב בתי הספר אחד מהם באמת יזוז. תלמידים רבים לא יודעים את זה, ולכן הם פשוט סובלים שבוע שלם במקום לומר משפט אחד בבוקר.
שלב 2: לפרוס את החומר על ארבעה ימים
ארבעה ימים, לא יומיים. זה נשמע מוגזם עד שמנסים פעם אחת ורואים כמה פחות מתיש ללמוד ארבעים דקות ביום מאשר ארבע שעות ברצף בערב שלפני.
קח את רשימת הנושאים מהשלב הקודם וחלק אותה לשלושה חלקים שווים בערך. יום ראשון של הלמידה מקבל את החלק הראשון, השני את השני, השלישי את השלישי, והיום הרביעי כולו חזרה. אם יש נושא אחד שאתה יודע שהוא הקשה בשבילך, תן לו את היום הראשון ולא את האחרון, כי ביום האחרון כבר לא יהיה לך כוח אליו.
כמה זמן כל ישיבה. בכיתות ז ו-ח ארבעים דקות ברצף זה מספיק, בכיתה ט אפשר להגיע לחמישים. אחרי זה קח הפסקה של עשר דקות שבה אתה קם מהכיסא ולא מסתכל במסך, כי הפסקה עם טלפון היא לא באמת הפסקה והראש חוזר ממנה עייף יותר.
חלק מהתלמידים שנתקעים בשלב הזה לא נתקעים בחומר אלא בבלגן. אם אתה מבזבז עשר דקות בכל ישיבה על חיפוש דף שהיה לך ביד לפני שבוע, שווה לך לעבור על הדרך לארגן את התיק והשולחן לפני שאתה מתחיל ללמוד בכלל, כי אחרת אתה משלם את המס הזה כל יום מחדש.
שלב 3: מעבר ראשון על החומר, בלי טוש זוהר
עכשיו קוראים את החומר פעם אחת, לאט, בלי למהר לסמן. המטרה של המעבר הראשון היא להבין, לא לזכור. אם אתה מגיע לפסקה שאתה לא מבין, אל תעבור הלאה בתקווה שזה יסתדר לבד. תסמן אותה בעיפרון בצד ותחזור אליה, כי בדיוק הדברים האלה חוזרים בשאלה של ארבע עשרה נקודות.
סימון בטוש זוהר הוא כמעט לא לימוד. אם ישבת שעה שלמה וכל מה שנשאר ממנה זה דפים צבעוניים, לא למדת, רק עברת על החומר בעיניים והרגשת פרודוקטיבי.
במקום זה, בסוף כל עמוד תעצור לשנייה ותנסה לומר לעצמך בקול מה היה בו. אם אתה לא מצליח לנסח משפט אחד, תחזור לעמוד. זה לוקח עשר שניות ומגלה לך מיד איפה אתה עומד.
שלב 4: להפוך כל נושא לשאלה
אחרי המעבר הראשון, עבור על החומר שוב והפוך כל כותרת לשאלה. במקום לכתוב לעצמך סיכום שכולו משפטי חיווי, תכתוב רשימת שאלות: למה התרחשה המרידה, מה ההבדל בין שני התהליכים, איך פותרים משוואה מהסוג הזה.
השאלות האלה הן החומר שתלמד ממנו בפועל בשלושת השלבים הבאים, והן גם צפויות להיות קרובות למה שיופיע במבחן, כי מורים בונים מבחן מאותן כותרות בדיוק.
אם ידוע לך שיש במבחן שאלת חיבור או שאלת סיכום פתוחה, שווה לעבור על מבנה של תשובה כתובה טובה עוד לפני שאתה מתחיל לתרגל, כי בשאלות כאלה הרבה נקודות הולכות לאיבוד על סדר ולא על ידע.
שלב 5: לבחון את עצמך בלי להסתכל
זה הלב של כל השיטה. סגור את המחברת, קח את רשימת השאלות, וענה עליהן מהראש. בכתב, לא בראש. תשובה שנשמעת מצוינת בראש מתגלה פתאום כחצי תשובה ברגע שמנסים לכתוב אותה בשש שורות.
רק אחרי שסיימת לענות, תפתח את החומר ותבדוק את עצמך. סמן ליד כל שאלה אחת משלוש: ידעתי, ידעתי חלקית, לא ידעתי.
זה מרגיש לא נעים, וזו בדיוק הסיבה שרוב התלמידים מדלגים על השלב הזה ולומדים במקומו בקריאה חוזרת. קריאה חוזרת נעימה כי היא מייצרת תחושת היכרות עם החומר, אבל תחושת היכרות היא לא ידיעה, וההבדל ביניהן מתגלה בדיוק בזמן הלא נכון, כשהדף מול העיניים ריק.
שלב 6: לחזור רק על מה שנפלת בו
ביום הרביעי אתה לא עובר שוב על הכול. אתה לוקח רק את השאלות שסימנת בהן לא ידעתי וידעתי חלקית, ועובד עליהן. אם נשארו לך שבע שאלות כאלה מתוך שלושים, סיימת ללמוד תוך חצי שעה במקום שלוש שעות.
אחרי שעברת עליהן, תבחן את עצמך בהן שוב. שאלה שנפלת בה פעמיים היא שאלה שכדאי לשאול עליה את המורה, ואם יש לך שעה פרטנית עם המורה למקצוע, זה בדיוק מה שהיא נועדה לו.
אם אין שעה פרטנית, נסה להסביר את הנושא בקול רם למישהו בבית. הסבר לאחר חושף חורים שקריאה לעולם לא תחשוף, כי כשאתה מסביר אתה חייב לסדר את הרעיונות לפי הסדר ולא רק לזהות אותם על הדף.
שלב 7: הערב שלפני והבוקר של המבחן
בערב שלפני עוברים על רשימת השאלות פעם אחת, בקצב מהיר, ומפסיקים. לא מתחילים נושא חדש בשמונה בערב.
אם בשמונה בערב אתה עדיין לא יודע חצי מהחומר, שינה של שבע שעות תיתן לך יותר נקודות מאשר עוד שעתיים של קריאה מבוהלת. מוח עייף לא מצליח לשלוף גם דברים שהוא כן יודע, וזו הסיבה שתלמידים יוצאים ממבחן ואומרים שהם ידעו הכול אבל נתקעו.
בבוקר, במקום לפתוח את הספר בהסעה, תעבור בראש על ארבעת הנושאים הראשיים ותוודא שאתה זוכר מה יש בכל אחד מהם. זה כל מה שצריך.
כששלושה מבחנים נופלים באותו שבוע
קורה, במיוחד בשבועות שלפני חופשה. במצב כזה אל תנסה להריץ שלוש פעמים את התהליך המלא במקביל, כי זה פשוט לא נכנס בלוח הזמנים ואתה תיכשל בשלושתם באופן שווה.
תעשה סדר עדיפויות אמיתי. המקצוע שאתה הכי חלש בו מקבל את התהליך המלא של ארבעה ימים. המקצוע שאתה חזק בו מקבל את שלבים 4 ו-5 בלבד, כלומר רשימת שאלות ובחינה עצמית, בלי מעבר מסודר על החומר. המקצוע האמצעי מקבל שלושה ימים מקוצרים. זו לא הדרך האידיאלית, אבל היא מפיקה את המקסימום משבוע דחוס, והיא עדיפה בהרבה על ניסיון לתת לכל השלושה יחס שווה.
איפה זה נשפך אצל רוב התלמידים
כמעט תמיד בשלב 5. השלבים הראשונים נעימים יחסית, ואת הבחינה העצמית קל לדחות ליום למחרת שלא מגיע. אם אתה מוותר על שלב אחד בלבד מכל השבעה, תוותר על שלב 3, לא על שלב 5.