שיעורי בית הם אחת המסורות הוותיקות ביותר בחינוך – ואחת השנויות במחלוקת ביותר. ההורים מתלוננים, הילדים בוכים, והמורים תוהים האם זה שווה. הגיע הזמן לבחון את הנושא ברצינות.
מה המחקר אומר?
המחקר הוא לא חד-משמעי: מטה-אנליזות מראות שבכיתות נמוכות (א׳-ד׳) לשיעורי הבית אין כמעט השפעה על הישגים. בכיתות ה׳-ח׳ – השפעה מתונה. בתיכון – השפעה חיובית רבה יותר. כלומר: שיעורי הבית לבני 6 הם כנראה לא שווים את המחיר הרגשי.
הצד שבעד – מה שיעורי בית כן נותנים
בגיל מתאים, שיעורי בית מפתחים אחריות, ניהול זמן, הרגלי למידה, ועצמאות. הם גם מאפשרים תרגול של חומר שנלמד בכיתה. אלה לא ערכים פעוטים.
הצד נגד – מה שיעורי הבית עולים
מחקרים מראים שלילדים בגיל יסודי שיש להם יותר שיעורי בית – יש פחות זמן למשחק, לתחביבים, לשינה. וחוסר שינה בגיל הצמיחה הוא עלות גדולה מאוד. גם להורים בעלי השכלה נמוכה קשה יותר לסייע – ושיעורי הבית מגדילים פערים.
הצעה לדרך אמצע
שיעורי בית אפקטיביים: קצרים, ממוקדים, שמחזקים את השיעור ולא מלמדים חומר חדש. 10 דקות בכיתה ב׳, 20 בכיתה ד׳, 30-40 בכיתה ו׳ – כלל האצבע של חוקר החינוך האריס קופר.
עמדתי
שיעורי בית שנתנים "מינוס כי יש לתת" הם שיעורי בית שמזיקים. שיעורי בית שנתנים בכוונה, במינון נכון ועם פידבק – הם כלי חינוכי. ההבדל הוא לא "שיעורי בית – כן או לא", אלא "איזה שיעורי בית, לאיזה גיל, ולמה."
