הוראת דקדוק אנגלי מסורתית – "כלל, דוגמה, תרגיל" – יוצרת תלמידים שיודעים את הכלל בבחינה אבל לא משתמשים בו בשיחה. הגישה התקשורתית הופכת את הסדר: קודם תקשורת, אחר כך כלל.
עקרון "Notice" – הבחינה לפני הכלל
תנו לתלמידים טקסט קצר שבו הכלל הדקדוקי מופיע הרבה פעמים. בקשו מהם לסמן את כל הצורות הדומות ולנסות לנחש מה הכלל. כאשר התלמיד מגלה את הכלל בעצמו – הוא לא שוכח אותו.
Present Perfect – דוגמה לגישה תקשורתית
במקום להתחיל "Present Perfect = have/has + past participle", תנו לתלמידים לראיין זה את זה: "Name three things you have done this week". אחרי הפעילות – הנחו אותם לשים לב לצורת הפועל. הכלל יגיע מהם.
אין "שגיאה" – יש "הזדמנות ללמוד"
בגישה התקשורתית, לא מתקנים כל שגיאה מיד – זה מרתיע. במקום זאת, רשמו שגיאות נפוצות שצצות בפעילות ועסקו בהן בסוף השיעור כ"שיעור שיצא מהכיתה".
דקדוק בשירים ובסרטים
שירים פופולריים באנגלית הם מכרות זהב לדקדוק. "If I Were a Boy" של ביונסה – מושלם ל-second conditional. "Yesterday" של הביטלס – לזמן עבר. תלמידים שלמדו דקדוק בשיר – זוכרים אותו.
לסיכום
דקדוק שמלמדים בשירות התקשורת – ולא כמטרה בפני עצמה – הוא דקדוק שתלמידים ישתמשו בו. שנו את נקודת המוצא ותגלו תלמידים שמדברים אנגלית אמיתית.