השבוע הראשון עם כיתה חדשה הוא אחד הרגעים הכי משמעותיים בשנת הלימודים – ולא רק בשביל התלמידים. גם המורה מרגיש את זה: קצת לחץ, הרבה ציפיות, ושאלה אחת שחוזרת שוב ושוב: "מאיפה מתחילים?" אחרי שנים של עבודה עם כיתות שונות בבית הספר היסודי ובחטיבת הביניים, הגעתי למסקנה שפעילויות שבוע ראשון כיתה הן לא "בזבוז זמן" – הן ההשקעה הכי משתלמת של השנה.
מה שנבנה בימים הראשונים – האמון, הכללים, התחושה שזו כיתה שאפשר לדבר בה – ישפיע על כל מה שיבוא אחר כך. אז הנה שמונה פעילויות שעובדות לי, ושאפשר להתאים לכל גיל.
1. "מי אני" – הכרות בכרטיסיות
פעילות פשוטה שתמיד עובדת: כל תלמיד מקבל דף ומחלק אותו לארבעה חלקים. בכל ריבוע הוא כותב או מצייר: דבר שהוא אוהב לעשות, דבר שהוא טוב בו, משהו שרצה שהמורה ידע עליו, ועוד שאלה שאתם בוחרים לפי הגיל. בכיתות קטנות (א'-ג') אפשר להוסיף ציור. בכיתות גבוהות יותר, שאלה כמו "מה גרם לך להצליח בשנה שעברה?" מייצרת תשובות מפתיעות.
אחר כך כל אחד מציג לכיתה ב-30 שניות, ואתם – המורים – גם ממלאים כרטיסייה ומציגים. זה לא מובן מאליו. כשהמורה אומר "אני אוהב לבשל ואני מאוד גרוע בכיוון", הכיתה נרגעת. פתאום מדובר באדם.
2. "מה הופך כיתה לטובה?" – בניית חוזה כיתתי ביחד
אחד הדברים שלמדתי בשנים הראשונות בהוראה הוא שכללים שהמורה כותב לבד – לא ממש עובדים. כללים שהתלמידים עצמם בנו – כן. תתחילו עם שאלה פתוחה: "מה אתם צריכים כדי שתוכלו ללמוד טוב?" תכתבו את התשובות על הלוח, ואחר כך ביחד תמיינו אותן לנושאים. בדרך כלל מגיעים לאותם מקומות – כבוד, שקט כשצריך, אפשרות לשאול שאלות בלי לפחד.
כשהכיתה בונה את הכללים בעצמה, יש לה "בעלות" עליהם. כשמישהו לא עומד בכלל, תמיד אפשר לשאול: "מה הסכמנו ביחד?" זה פחות עימות ויותר תזכורת.
3. "שתי אמיתות וכזב" – פעילות היכרות שגורמת לצחוק
כל תלמיד (ואתם גם) מכין שלושה משפטים על עצמו – שניים נכונים ואחד לא נכון. הכיתה מנסה לנחש מה הכזב. זה נשמע פשוט, אבל קורה בה משהו מעניין: תלמידים שהיית בטוח שאתה מכיר מגלים פנים חדשות. "לא ידעתי שנסעת לדובאי" / "ממש? אתה יודע לרכוב על סוס?"
הפעילות עובדת טוב במיוחד בתחילת השנה כשיש תלמידים שלא מכירים זה את זה, ובכיתות שעברו שינויים בהרכב (כמו שנה ראשונה בחטיבה). תדאגו שאתם האחרונים שמציגים – זה נותן לכולם זמן להתחמם.
4. "מפת העניינים שלי" – פעילות כתיבה אישית
כל תלמיד מצייר על דף גדול מפה של הדברים שמעניינים אותו – לא נושאי לימוד, אלא כל מה שהוא אוהב, חושב עליו, מתעניין בו. ספורט, יוטיוב, סרטים, בישול, כלבים, מוזיקה – לא משנה. המפה יכולה להיות ציורים, מילים, גזרי עיתון.
הכלי הזה נותן לכם כמורים מידע שאי אפשר לקבל משום מקום אחר. כשצריך להביא דוגמה למתמטיקה או לעברית, תיזכרו מי בכיתה אוהב כדורסל ומי מתעניין בסרטים. זה שינוי קטן שהופך שיעור ממוצע לשיעור שמרגיש אישי.
5. סיור היכרות בבית הספר – לכיתות א'-ב'
אם אתם מורים בכיתות הנמוכות, יום ראשון בבית ספר יכול להיות מבהיל. מה כל אחד חוק הזה? איפה השירותים? מי זאת הגברת שיושבת ליד הכניסה? סיור קצר של 20 דקות, בקבוצה, עם הסברים בגובה העיניים – עוזר לילדים להרגיש שהם יודעים לאן הם הגיעו. אפשר להפוך אותו למשחק: "מי רואה את הספרייה?" / "מי זוכר שם המנהלת?"
6. שיחה על "מה הייתי רוצה שיהיה שונה השנה"
זו פעילות שמתאימה יותר לחטיבת הביניים, אבל אפשר לעשות גרסה מתאימה גם ביסודי. שאלו את התלמידים: "אם הייתם יכולים לשנות דבר אחד בדרך שלמדתם בשנה שעברה – מה היה זה?" אפשר לעשות את זה בנייר אנונימי.
התשובות לא תמיד קלות לשמיעה. "המורה לא הסביר שוב אפילו שביקשנו" / "הייתי מבקש שנלמד פחות מהספר ויותר מהחיים". אבל הן שוות זהב. הן אומרות לכם איפה הצרכים האמיתיים ואיך לא לחזור על הפספוסים של השנה שעברה.
7. "שאלת היום" – שגרה שמתחילה מהיום הראשון
דבר שעזר לי מאוד לאורך השנה הוא להתחיל כל שיעור עם שאלה קצרה שאין לה תשובה אחת נכונה. "מה היית בוחר אם היית יכול ללמוד רק מקצוע אחד?" / "אם היית חייב ללמד משהו לכיתה, מה היית מלמד?" אפשר להגדיל לוח תוצאות בחדר, לרשום תשובות, לדון.
כשאתם מתחילים את הרגל הזה מהיום הראשון, הוא הופך לחלק מזהות הכיתה. תלמידים מתחילים להביא שאלות מהבית. הם מתחילים לחכות לה. ועוד יותר חשוב – הם לומדים שהדעה שלהם מעניינת.
8. ראיון משותף בזוגות
מחלקים לזוגות (במידת האפשר – אנשים שפחות מכירים זה את זה) ונותנים לכל זוג 5 דקות לראיין אחד את השני: שם, מה אוהב, דבר אחד שאיש לא יודע עליו. אחר כך כל אחד מציג את הזוג שלו בפני הכיתה.
הכוח של הפעילות הזאת הוא כפול – קודם כל, תלמידים שבדרך כלל לא מדברים מוצאים את עצמם מציגים בפני הכיתה, אבל לא על עצמם – על מישהו אחר. זה הרבה פחות מאיים. שנית, נוצרות שיחות שלא היו קורות אחרת.
כמה עצות כלליות לשבוע הראשון
מעבר לפעילויות הספציפיות, יש כמה דברים שאני חוזר אליהם כל שנה מחדש. ראשית – אל תמהרו. השבוע הראשון הוא לא זמן לרוץ אל החומר. אם תקדישו ימיים-שלושה לבניית הקשר והאווירה, תרוויחו שבועות של שיתוף פעולה בהמשך.
שנית – שימו לב למי שקטן. יש תמיד תלמידים שהפעילויות האלה קשות להם – המופנמים, מי שחוששים מביקורת, מי שעברו שנה קשה. נסו ליצור גרסאות שמאפשרות להם לקחת חלק בקצב שלהם. ריאיון כתוב, הצגה בקבוצה קטנה – יש אפשרויות.
שלישית – אל תשכחו את עצמכם. גם אתם צד בפעילויות ההיכרות. ככל שתלמידים יודעים יותר עליכם כבני אדם – לא רק כמורים – כך קל להם לסמוך עליכם.
שאלות נפוצות על פעילויות שבוע ראשון
ש: כמה זמן להקדיש לפעילויות היכרות?
ת: באופן כללי, יומיים עד שלושה ימים. לא צריך לעשות את כל הפעילויות – בחרו שתיים-שלוש שמתאימות לגיל ולסגנון שלכם. חשוב שלא ירגיש ממושך ומעייף.
ש: מה אם יש תלמידים שמגיעים מאוחר לתחילת השנה?
ת: קורה. שימרו תיעוד קצר של הכרטיסיות ומה כל אחד שיתף, ותוכלו להציג את הכיתה לתלמיד החדש בצורה חמה. אפשר גם לבקש מחבר כיתה לעשות את זה – זה בפני עצמו פעילות חברתית טובה.
ש: הכיתה שלי מגיעה עם דינמיקה מהשנה שעברה – האם עדיין כדאי לעשות פעילויות היכרות?
ת: בהחלט כן. הכיתה של השנה היא לא אותה כיתה של השנה שעברה – גם אם התלמידים אותם. אנשים משתנים, סדרי עדיפויות משתנים, ויש תמיד פנים חדשות שכדאי להכיר. פעילות היכרות שגורמת לאנשים לצחוק ביחד מאפסת הרבה מהמשקעים מהשנה הקודמת.
ש: איך מתמודדים עם תלמיד שמסרב להשתתף?
ת: אל תלחצו. הצעו חלופה – "אפשר לכתוב במקום לדבר" / "אפשר לעמוד לצד הזוג שלך בזמן שהוא מציג". יש תלמידים שצריכים שבוע-שבועיים עד שהם מוכנים. זה בסדר גמור.
לסיכום
פעילויות שבוע ראשון כיתה הן הרבה יותר מ"משחקי היכרות". הן הדרך שבה אתם אומרים לתלמידים: "כאן בטוח לדבר. כאן אני מעוניין בכם כאנשים. כאן אפשר לטעות." זה הבסיס שעליו עומדת כל הלמידה שתבוא אחר כך.
נסו פעילות אחת או שתיים מהרשימה הזו ותראו מה עובד לכם. אין נוסחה אחת נכונה – הכי חשוב שזה ירגיש אמיתי ולא מאולץ. ושיהיה שנת לימודים טובה – לכם ולכיתות שלכם.
