דוח מבחן ACE-7 באנגלית מגיע לכיתה ז כגיליון של שלושים ומשהו שורות ושבעה טורים, ואיש לא מסביר איך הופכים אותו לתכנון שיעור. המדריך למורה של ראמ״ה מציע לקרוא את התוצאות כפרופילים ולבנות מהם קבוצות לימוד, ובכיתה אחת שלוש קבוצות מספיקות.
הקבוצות נקבעות לפי סוג הקושי ולא לפי הציון הכולל.
שלוש משימות מצביעות על פענוח, שלוש על שפה, ואחת על שניהם
המבחן בנוי משבע משימות, והוא מופיע באתר ראמ״ה כמבדק ממוחשב לתחילת כיתה ז. שלוש מהמשימות בודקות פענוח: קריאת מילים בודדות, איות וקריאה קולית של קטע בן 72 מילים. שלוש בודקות שפה: אוצר מילים, הבנת הנשמע וסדר מילים במשפט. את שתי משימות הקריאה בקול בודק המורה בעצמו, ושאר המשימות נבדקות אוטומטית (תיאור המבחן).
המשימה השביעית, הבנת הנקרא, יושבת על שתי הקבוצות, ולכן ציון נמוך בה לבדו משאיר את השאלה פתוחה. לפי המדריך הוא יכול לנבוע מפענוח חלש, מאוצר מילים דל, מתחביר, או מחוסר באסטרטגיות קריאה.
בנוסף, המשימה אדפטיבית. כל התלמידים קוראים קודם טקסט בינוני על בגדים שתלויים על עצים, ולפי הציון מנותבים לטקסט קצר וקל או לטקסט ארוך יותר על סיפור הלגו. ספי הסיווג בתיאור המבחן מנוסחים לנתיב המתקדם, ולכן אין להשוות ציון של תלמיד שקרא את הטקסט הקל לציון של חבר שקרא את הארוך.
קריאת מילים בודדות מראה פענוח, והקטע הקרוא לא
הפיתוי הוא להסתכל קודם על הדיוק בקטע, כי הוא נשמע כמו קריאה אמיתית. המדריך מזהיר מפני זה: המילים בקטע מוכרות ומופיעות בהקשר, ולכן אפשר להצליח בהן בלי לפענח. המדד לפענוח הוא קריאת המילים הבודדות, שבה התלמיד קורא בלי הקשר, והמורה מסמנת 34 יחידות. מילה שאפשר לפענח נספרת הברה אחרי הברה.
דיוק גבוה בקטע לצד קצב איטי הוא פרופיל אחר. לפי המדריך זו קריאה מאומצת, שבה נשאר פחות קשב להבנה.
התלמיד הזה מפענח נכון, ולכן הוא לא שייך לקבוצת הפענוח. מתאימה לו קריאה חוזרת של קטעים קצרים, וזו החלטה נפרדת.
איות נמוך שולח בחזרה לקריאת המילים
לפי המדריך איות קשה מקריאה: מי שקורא מילה נכון עדיין עלול לכתוב אותה בטעות, ואילו קושי באיות מצדיק בדיקה של הקריאה. כשתלמיד טועה כמעט בכל מילה במשימת האיות, פותחים את תוצאות קריאת המילים. טעויות שמפוזרות בכל הדפוסים מעידות על פער בהתאמה בין צלילים לאותיות, והמדריך ממליץ במקרה כזה לחזור לאבחון שבערכת ABLE. טעויות שמתרכזות בדפוס אחד, כמו הברה סגורה, צמד אותיות שמייצג תנועה, magic e או הסיומת tion, מצביעות על הוראה ממוקדת באותו דפוס.
כאן הדוח נותן יותר מציון, כי הוא מפרט את הדפוסים. מתחילים בדפוס שיחזיר הכי הרבה על מילים נפוצות.
קבוצה ראשונה: פענוח חלש והבנה סבירה
המדריך נשען על מודל שרואה בקריאה מכפלה של פענוח והבנה, ומתאר ארבעה פרופילים. על הפרופיל של פענוח חלש והבנה טובה הוא מעיר שבאנגלית כשפה זרה זה יכול להיות תלמיד שלא למד איך צלילים נכתבים באותיות, ולאו דווקא תלמיד עם דיסלקציה. לכן מתחילים בהוראה מסודרת של הקשר בין צלילים לאותיות, וההכרעה אם מדובר בהפרעה אינה עניין של דוח כיתתי.
בפועל מדובר בעשר דקות בתחילת השיעור: סוג הברה אחד בשבוע, שנבחר מטבלת הדפוסים בדוח, וארבע מילים לקריאה ולכתיבה.
קבוצה שנייה: פענוח תקין ושפה דלה
תלמיד שקורא נכון ומבין מעט הוא הפרופיל ההפוך. כאן משווים בין שלוש משימות: אוצר מילים, הבנת הנשמע וסדר מילים. אם שלושתן נמוכות, מדובר בפער שפה כללי. בהבנת הנשמע התלמיד רשאי להשמיע את ההקלטה שוב כמה פעמים שירצה, ולכן לפי המדריך ציון נמוך מצביע יותר על אוצר מילים, תחביר או אסטרטגיות מאשר על זיכרון שמיעתי.
בסדר מילים כדאי לבדוק ארבעה משפטי בסיס שהמדריך מביא, כמו We speak English ו-Do you like ice cream. טעות בהם מעידה על חוסר כללי בידע תחבירי. טעות רק במשפטים כמו We are strong או There is a book נובעת לפי המדריך מהעברה מהשפה הראשונה, כי בעברית ובערבית אין פועל להיות בהווה. תלמיד ישראלי אומר "אנחנו חזקים" ומשמיט את are, וזו טעות שאפשר ללמד ישירות.
באוצר מילים חלק מהפריטים מוצגים באנגלית עם אפשרויות בעברית וחלק להפך, ושווה לראות באיזה כיוון התלמיד חזק יותר. המדריך מציין שהמשימה אינה מומלצת לעולים חדשים, כי היא דורשת עברית או ערבית ברמה גבוהה. בכיתה שיש בה עולה חדש, ציון נמוך באוצר מילים מספר על העברית לפחות כמו על האנגלית.
קבוצה שלישית: מי שהדוח שלו גבוה מכולם עדיין צריך תוכנית
המדריך אינו אומר מה עושים עם תלמיד שקיבל ציון כמעט מלא בכל המשימות, ובכיתה של שלושים ומשהו תלמידים הוא נעלם מהתכנון בקלות. הדוח מודד משימות סגורות וקריאה בקול ואין בו דיבור חופשי. מי שגבוה בכולן עדיין לא נבדק במה שהאנגלית משמשת בו בפועל, ולכן הכיוון הטבעי הוא משימות דיבור. ראמ״ה מציעה באותו עמוד של הכלי את ערכת ASK להערכת דיבור לכיתות ז עד ט.
קבוצה כזאת אינה פרס. היא המקום שבו התלמידים מקבלים משימה שאין לה תשובה אחת, ושבו המורה מתערבת פחות.
מה אין בדוח ואיך זה משפיע על התכנון
הדוח אינו מודד כתיבה חופשית, ואינו מודד דיבור. האיות הוא משימת ההפקה בכתב היחידה, והוא בודק מילים בודדות ולא משפטים. תלמיד שמקבל ציון תקין בכל המשימות יכול עדיין לגמגם בשיחה בזוגות, ותלמיד עם ציון נמוך באיות יכול לדבר שוטף.
לכן הדוח הוא נקודת פתיחה לשיחה עם התלמיד ולא פסק דין. בשבועיים הראשונים אחרי קבלתו כדאי לצפות בכל קבוצה בעבודה ולעדכן את הגיליון לפי מה שרואים, כי מה שהמורה רואה בשיעור הוא מקור המידע השני שהמדריך מבקש להצליב.
ויש גם גבול למה שאפשר ללמוד מציון אחד. המדריך עצמו מדגיש שדפוס שחוזר בכמה משימות מלמד יותר מציון נמוך בודד: אוצר מילים חלש יופיע באוצר המילים, בהבנת הנשמע ובהבנת הנקרא, ושם כבר יש על מה לבנות קבוצה.
הגיליון הכיתתי שמחליף את הדוח
המדריך אינו מתאר דוח כיתתי, ולכן את המיון עושים בגיליון אחד שבונים בעצמנו. בכל שורה תלמיד, ושלוש עמודות: פענוח, שפה והערה על הקבוצה. לפני שמכניסים תלמיד לקבוצה, המדריך מבקש להצליב את הדוח עם הביצוע בכיתה ועם איכות שיעורי הבית. ציון נמוך בכל המשימות יחד יכול להעיד על חרדת מבחן, ובמקרה כזה הוא ממליץ להתייעץ עם היועצת.
תלמיד שהפרופיל שלו לא ברור נשאר בכיתה המלאה עד שיהיו עוד נתונים. עדיף קבוצה אחת קטנה מדי מפני שתלמיד הוצב בקבוצה לא נכונה.
שלוש קבוצות בשיעור אחד של ארבעים וחמש דקות
אין צורך לפצל את השעה לשלושה שיעורים. עשרים הדקות הראשונות לכל הכיתה, בנושא היחידה, ועשרים וחמש הדקות שאחריהן תחנות: שלוש הקבוצות עובדות על משימות שונות והמורה יושבת עם קבוצה אחת בכל פעם. שתי הקבוצות האחרות עובדות בזמן הזה לבד, ולכן המשימות שלהן חייבות להיות כאלה שאפשר לבדוק בלי המורה.
קבוצות שנקבעו בספטמבר ולא זזו עד יוני הופכות להקבצה סמויה. במאמר על כיתה הטרוגנית מול הקבצה מתואר מתי כל שיטה נשברת, והמסקנה כאן היא לבדוק מחדש אחרי כל יחידה ולהזיז תלמידים. התחנות עצמן מתחברות לשאלה מה יורד מהשיעור כדי לפנות זמן לדיבור, כפי שמתואר במאמר על הגישה התקשורתית בהוראת האנגלית.