מבחן דיבור אישי בכיתה של 32 תלמידים לוקח קצת יותר משלושה שיעורים וחצי, ולכן מורים רבים מוותרים עליו ומעריכים אנגלית דרך הכתב בלבד. הערכה בזוגות מכווצת את אותו מבחן לשני שיעורים, והיא מתאימה לרוב מטרות ההערכה בכיתות ז עד ט. הערכת יחיד מוצדקת בשני מצבים בלבד, ושניהם מתוארים בהמשך.
החשבון שמרוקן את מבחן הדיבור האישי
ערכת ASK להערכת דיבור באנגלית פותחה בראמ״ה יחד עם הפיקוח על האנגלית עבור חטיבת הביניים, והיא מופיעה בדף הדיבור של המרחב הפדגוגי. לפי מסמך הערכה המלא, הצגה אישית ביחידה החמישית אורכת חמש דקות לכל אחד מהתלמידים. בכיתה של 32 תלמידים זה 160 דקות, כלומר שלושה שיעורים של 45 דקות ועוד רבע שעה, לפני שנספרו המעברים בין תלמיד לתלמיד, מי שהגיע באיחור ומי שצריך לחזור על ההוראות.
ארבעה שיעורים הם חלק ניכר מהמחצית. מבחן כזה נדחה, מתקצר או נעלם.
זוגות חוסכים שיעור שלם, ומחירם תלמיד שמסתתר מאחורי בן הזוג
ביחידה הרביעית של הערכה, תחום האינטראקציה החברתית, שני תלמידים בוחרים יחד נושא מתוך רשימה ומשוחחים שלוש עד ארבע דקות, והמורה מחזיקה את השיחה בשאלות ובתגובות, כפי שמפורט במדריך היחידה. שישה עשר זוגות כפול ארבע דקות הם 64 דקות, ועם דקה של החלפה בין זוגות הם 80. כלומר שני שיעורים ולא ארבעה, ואותה כיתה נבחנת בשיחה אמיתית ולא בנאום שנלמד בעל פה.
המחיר ברור לכל מי שהעבירה פעם שיחת זוגות בכיתה: תלמיד שולט מדבר, וחברו מהנהן. שלוש החלטות מקטינות את הנזק. את הזוגות בונה המורה ולא התלמידים, ורצוי לצמד תלמידים שרמתם קרובה, כי בזוג של חזק וחלש הציון של החלש נקבע מול חבר ולא מול המשימה. השאלות של המורה מופנות לכל אחד בנפרד, בשמו. ואם אחד מהם לא מתחבר לנושא, מחליפים נושא, וזה בדיוק מה שמדריך היחידה מורה לעשות.
הערכת יחיד שמורה לשני מצבים. האחד הוא משימה שהיא מטבעה מונולוג, כמו הצגה של פרויקט, ושם אין בן זוג. האחר הוא תלמיד שבשיחת זוגות לא ניתן לשפוט כי בן הזוג דיבר במקומו, ואז שתי דקות אישיות אחרי הזוג האחרון מספיקות כדי להשלים את התמונה.
שאר הכיתה צריכה משימה שאינה דורשת את המורה
בזמן שזוג מדבר, שלושים תלמידים אחרים יושבים בכיתה. בלי תכנון, כל ארבע דקות מתפרקות לרעש רקע, והמורה שמנסה להקשיב לשיחה ולהשתיק את הכיתה בו בזמן מפסידה את שתיהן. משימה כתובה מתוך החומר שנלמד, כמו קטע קריאה עם שאלות או כתיבה של פסקה קצרה, פותרת את הבעיה, בתנאי שהיא ארוכה מספיק למלא שני שיעורים ושאפשר לעצור אותה באמצע ולהמשיך למחרת.
הזוג הבא יושב כבר ליד שולחן המורה כשהזוג הקודם מסיים. כך אין דקה מתה בין זוגות, והחשבון של 80 דקות נשמר.
מחוון שאפשר למלא בזמן שהזוג מדבר
הערכה מציעה חמישה קריטריונים לכל משימת דיבור, והם יכולת תקשורתית, שטף, הגייה, אוצר מילים ולשון, יחד עם סולם של ארבע רמות, מ-1 (כמעט בכלל לא) עד 4 (במידה רבה). המסמך עצמו מציין שאפשר לשנות ולהתאים את המחוונים, וזו הרשות שכדאי לנצל. חמישה קריטריונים לשני תלמידים הם עשר הכרעות בארבע דקות, כשבמקביל צריך לנהל שיחה, להקשיב ולהמשיך לשאול.
מחוון שמצליח לעבוד בחדר הוא מחוון של שלושה קריטריונים ושלוש רמות: תקשורת, כלומר האם השיחה מתקדמת, שטף, ולשון. הגייה ואוצר מילים נספגים בתוך שלושת אלה, ואין צורך בעמודה נפרדת לכל אחד מהם בשיחה של ארבע דקות. אפשר לחלוק על הבחירה הזאת, ומי שמלמדת כיתה שבה ההגייה היא המטרה המרכזית של השנה תשאיר אותה כקריטריון עצמאי.
בכל תא כותבים משפט שמתאר מה שומעים, ולא מילה כמו טוב או חלקי. רמה 3 בתקשורת היא תלמיד שעונה על השאלה ומוסיף פרט בלי שהמורה ביקשה. רמה 2 היא תשובה במשפט קצר והמתנה לשאלה הבאה. רמה 1 היא תשובה במילה אחת או בעברית. כשהתא מתאר התנהגות, אפשר למלא אותו תוך כדי השיחה בסימון אחד, ואחר כך להסביר לתלמיד למה קיבל מה שקיבל.
את המחוון מוסרים לתלמידים לפני המבחן, וכך גם מדריך היחידה מנחה, ואפשר לעבור עליו בכיתה בעשר דקות. תלמיד שיודע שהתשובה במילה אחת היא רמה 1 מבין מהר מה נדרש ממנו.
תלמיד שקפא מקבל הזדמנות שנייה באותו שיעור
בכיתה של שלושים ומשהו תלמידים יהיה לפחות תלמיד אחד שיושב מול המורה ושותק. מדריך היחידה הרביעית מציע להחליף נושא כשתלמיד אינו מעורב, וזה צעד ראשון סביר. אם גם הנושא החדש לא פותח אותו, ממשיכים לזוג הבא ולא מחכים, כי המתנה של שתי דקות מול כיתה היא הדרך הבטוחה ביותר להקשות עליו עוד.
מי שקפא אינו מסיים את המבחן בציון אפס. אחרי הזוג האחרון חוזרים אליו לשיחה של שתי דקות, עם המורה, בשולחן המורה ובלי כיתה שמקשיבה. ברישום מציינים אם הציון ניתן בשיחה הראשונה או בהזדמנות השנייה, כי שתי הנסיבות לא מעידות על אותו דבר. תלמיד שלא ידע מה לומר צריך תרגול. תלמיד שידע ולא העז צריך בעיקר תנאים אחרים, והמאמר על חרדת מבחנים מפרט מה אפשר לשנות בהם.
הקלטה היא החלטה של בית הספר, לא של המורה לבד
הקלטה מועילה בשני מצבים: כשהורה מערער על ציון, וכשצריך בדיקה צולבת בין שני מורים לאנגלית באותה שכבה. מצד שני היא מכניסה לחדר מכשיר שמגביר את הלחץ בדיוק אצל התלמידים החרדים, אלה שהמבחן אמור לתת להם הזדמנות להצליח. במסמכי ערכת ASK שנבדקו לצורך המאמר אין התייחסות להקלטה, ולכן אין שם הנחיה שאפשר להישען עליה.
לפני ההקלטה הראשונה, לא אחריה, מבררים מול מנהל בית הספר מה נוהל ההסכמה של ההורים לצילום והקלטה של תלמידים, ומחליטים מראש מי רואה את הקובץ וכמה זמן שומרים אותו. ההמלצה כאן: אם אין סיבה מוגדרת להקלטה, מוותרים עליה. המחוון המלא כבר מתעד את מה שהמורה צריכה כדי לנמק ציון, והקלטה שאין לה מטרה רק מוסיפה לחץ וגם חובת שמירה.
גיליון אחד לכל הכיתה, ובו משפט אחד מתוך כל שיחה
בגיליון יש שורה לכל אחד מהתלמידים, ובה שם בן הזוג, הנושא שנבחר, שלוש רמות ומשפט אחד שהתלמיד אמר בשיחה. המשפט הוא החלק החשוב. הורה שמערער על רמה 2 בתקשורת מקבל משפט אמיתי מתוך השיחה ולא ניסוח כללי, והמורה עצמה זוכרת אחרי שבועיים למה כתבה מה שכתבה. כתיבת המשפט לוקחת עשר שניות בין זוג לזוג, והיא מחליפה במידה רבה את הצורך בהקלטה.
כדאי לרשום בגיליון גם אם השיחה התקדמה בזכות שאלות של המורה או שהזוג המשיך לבד, כי רמה 3 בתקשורת במקרה השני שווה יותר, וגם אם התלמיד קיבל הזדמנות שנייה.
שלושה קריטריונים בשלוש רמות נותנים סכום בין 3 ל-9. הסכום אינו ציון תעודה אלא דרגה: שלוש וארבע מצביעות על צורך בתרגול, בין חמש לשבע על שליטה בסיסית, ושמונה ותשע על שיחה שוטפת. הטווחים גסים במכוון, כי ההפרש בין 6 ל-7 בשיחה של ארבע דקות קטן מכדי לבסס עליו הבדל בין שני תלמידים.
אמצע המחצית ולא השבוע שלפני התעודות
מבחן דיבור שנדחף לשבוע האחרון של המחצית נלחץ בין מבחנים כתובים ושיעורים מקוצרים לפני חופשה, והתוצאה היא שני שיעורים שנגזלים מהכיתה כשאף אחד כבר לא מתרכז. מועד טוב הוא אחרי שהכיתה למדה שתי יחידות ויש חומר שאפשר לדבר עליו, לפחות שבועיים לפני סגירת הציונים.
כדאי גם לערוך את המבחן פעמיים בשנה במתכונת קצרה, ולא פעם אחת במתכונת גדולה. בפעם השנייה הפורמט מוכר, והשיחה בודקת אנגלית ולא היכרות עם נהלי המבחן. ההפרדה בין הערכה לתרגול, שעליה כתוב במאמר על הוראת אנגלית בגישה תקשורתית, מחייבת לתרגל שיחת זוגות בשיעורים רגילים לפני שמעריכים אותה, אחרת המבחן הראשון מודד התמצאות בתרגיל חדש ולא יכולת דיבור.
ואת הציון עצמו, כלומר כמה הוא שוקל בתעודה לצד ציוני הכתיבה והקריאה, מחליטים לפי מדיניות ההערכה של בית הספר, כפי שמפורט במאמר על הערכת תלמידים.